יום ו' – א' אלול
…. אחרי זה באנו לבית הקונצרט בוינה כי שם היתה הפעם הזאת ועידת הקונגרס הציוני הי"ד. באנו לאולם והוא היה מלא אנשים, כולם ציונים נמהרים ממכרי אבי והם אמרו לנו כי נלך למקום מכירת הכרטיסים ושם נקבל את הכרטיסים שלנו. באנו לשם ונתנו לנו שני כרטיסים אשר הציונים נתנו לאבי. אחרי זה עלינו במדרגות והגענו לאולם הקונגרס. זה היה אולם גדול ויפה והוא היה מואר באורות יפים מאד ונעימים וביחד עם זה גם עדינים.
בראש האולם היתה תמונתו של הרצל, התמונה יפה מאד ולא רחוק ממנה היו שלוש מנורות גדולות שנתנו את האור לחדר. לא רחוק ממנה עמדה הקתדרה שהנואם עמד עליה ומצידו השמאלי ישב הרב ברלין מאמריקה והאדון סוקולוב. מהצדדים השונים ישבו היושב ראש, סגניו, הועד הפועל הקטן והגדול. ישבו גם עיתונאים ויחד עם הקהל בשורות הראשונות ישבו הצירים ואחריהם הקהל. למעלה ישבו האורחים. אנחנו ישבנו בין האורחים. כל האולם היה מלא יופי אבל רק דבר אחד לא היה יפה. כל הנואמים דיברו גרמנית וגרמנית זו היתה ז'רגון מקולקל וזה שלל את כל היופי של הקונגרס. זה עשה רושם על כל האורחים וזה היה לא יפה.
כשנכנסנו נאם ד"ר אחד. כשעה וחצי שמענו נאומים שונים וכולם היו בגרמנית. אחרי כן הודיע הרב ברלין כי כעת ינאם האדון ז'בוטינסקי. היו מחיאות כפיים וכאשר עלה האדון ז'בוטינסקי על הבמה גברו מחיאות הכפיים עד להפליא. אחרי כן שקט ההמון ולכל ציר וציר היתה הרשות לדבר רק חצי שעה. ואחרי שדיבר האדון ז'בוטינסקי כחצי שעה (הוא דיבר גרמנית) ביקש לדבר עוד זמן כזה. אחדים מהקהל התנגדו לזה אך הרוב היה לדיבור. ואך כאשר התחיל לדבר היו צעקות מצד המתנגדים אשר לא נתנו לנואם לנאום את הנאום. הרב ברלין רצה להשתיקם ולא יכול מפני שאלה היו צעקות פראיות. הצעקות הללו היו מפני שהאדון שנאם דיבר נגד ד"ר ויצמן וסוקולוב. אז קם האדון סוקולוב בעצמו והתחיל להשקיט את הצועקים. הוא אמר כי הרי ז'בוטינסקי מתנגד להם ולמתנגד צריכים לתת את דבריו לגמור ולא – לא ידעו את דעתו. בזה השקיט קצת את הסוערים אך כאשר שאלו מי בעד גמר הנאום ומי נגדו נמצאו אחדים שהתנגדו לזה. אבל אחרי צעקות רבות וגידופים שונים גמר מר ז'בוטינסקי את נאומו וכולם יצאו אל ההפסקה לאכול. גם אנחנו הלכנו לאכול ושבנו תיכף לקונגרס. היו עוד הפעם נאומים שונים עד הערב. נאום אחד שמעתי והוא היה בעברית ואחרי גמר הנאום הזה מחיאות הכפיים היו סואנות על אשר הנואם דיבר עברית. היו עוד נאומים ואחר-כך הלכנו לטייל.
יום א' – ג' אלול
בבוקר זה אמרו כולם כי יהיה נאום מעניין בקונגרס ולכן הבוקר אמרנו לבקר שמה. באנו ושוב נאומים עד אין סוף. נאם גם הד"ר אוסישקין ואחרי נאומו ועוד נאומים אחדים נאם הד"ר ויצמן בתור תשובה לכל המתנגדים שלו. הנאום היה מלא דעת. כל הקהל קיבלו במחיאות כפיים סואנות ובברכות שונות על ענותו לכל מתנגדיו בחכמה ובדעת. ודבר אחד חשוב הוא אמר, "כל הנואמים עשו רק ביקורת אבל הם לא עבדו ולכן סבלנות ועבודה ואחרי-כן ביקורת". אך רק חיסרון אחד היה בנאום הזה: הוא היה בגרמנית שפה זרה. הנאום נמשך כשעתיים. אחרי נאום זה היתה הפסקה עד הלילה עד שעה שבע וחצי.
לאה דוכן-לנדוי 