(טיוטה)

חברות יקרות!

כשנתבקשתי על ידי עליה להעלות זכרונות מימי בראשית של תנועת הסור' בישראל עלה בדעתי שמדי חמש שנים אני מתבקשת לעשות זאת ונדמה לי שכבר סיפרתי את אותו הדבר הרבה פעמים. ואולם פטור בלא כלום אי אפשר ובכן-

בשנת 1953 הגיעו לביקור בחיפה שתי סור' מהולנד. הן נתבקשו ע"י האגוד בהולנד לברר אם ניתן להקים מועדונים בישראל. האדם שהן הכירו בחיפה היה יהודה ארטן, יהודי יליד הולנד שהיה חבר מועדון הרוטרי בחיפה. כשהאורחות סיפרו לו על המשימה שהוטלה עליהן חשב ארטן שהוא יוכל לעניין בדבר אחדות מרעיות חבריו במועדון הרוטרי ולפי-כך פנה אל רחל שלון וביקש ממנה להזמין עוד רעיות מאותו חוג. כך הוזמנתי גם אני ועוד כעשר חברות לפגישת היכרות עם אותן הולנדיות.

את שמות כולן לא אזכור כעת אך אזכיר אחדות: ד"ר פיניה רוטנברג ז"ל, דליה גרדינגר ז"ל, ותיבדלנה לחיים ארוכים מרי הים, לונה בן-צבי, אסתר טרנר, לאה לוין ואחרות – כולן נשים בעלות מקצוע שהיו פעילות במקצוען. (איפה התיבדלנה לחיים ארוכים?)

תחילה האורחות סיפרו לנו שאגוד הסור' באיטליה הזמין אותן לחופשה ממושכת שתבלינה באיטליה על מנת שתתאוששנה מתלאות המלחמה והכיבוש של הולנד בידי צבא גרמניה הנאצית. מזה התרשמנו מאד. בנוסף לזה סיפרו לנו על תנועת הסור', עקרונותיה ודרכי פעולתה ושאלו אם לדעתנו ניתן יהיה להקים מועדון בישראל.

לא אכחד שמתוך כל דבריהן לא הכל היה ברור לנו אך בעיקר הבנו שתנועה זו היא תנועה בין-לאומית וא-פוליטית השואפת להבנה בין עמים, ליחסי אנוש מתוקנים ולשיפור מעמד האשה. כך "נדלקנו" לרעיון והחילונו להתארגן.

בפגישתנו השנייה נבחרה רחל שלון ליו"ר המועדון המתארגן והחלטנו לחרוג ממסגרת רעיות חברי הרוטרי ולהזמין גם נשים אחרות שנראו לנו כמתאימות, להצטרף למועדוננו.

כבר בחודש מרץ 1954 שוגרה אלינו חברה ותיקה מאיטליה שהעניקה למועדון חיפה את הצ'רטר. הואיל והיתה משפטנית נפל בחיקי הכבוד לברך אותה בקרבנו.

בקיץ אותה שנה (1954) עברתי לגור עם משפחתי בירושלים ובחודש נובמבר כבר זימנתי לביתי את הגרעין הראשון של מועדון ירושלים. הצ'רטר למועדון ירושלים הוענק לנו בשנת 1957.

לאה לנדוי
חברת מועדון ירושלים